סיכום הפרק

אתי רוזנברג

 

למה כללית צריכה את קהילת האחים והאחיות?

 

תמיד היה בארגון רצון גדול לתמוך בעובדים. בנוסף, בשנים האחרונות התחדדה ההבנה שהמחיר הנפשי של לטפל בחולים גוזל הרבה כוחות מאנשים. רצינו לעשות משהו שיעניק להם כוחות ותמיכה ויעזור להם להמשיך ולאהוב את המקצוע הכל כך תובעני הזה.

 

איך הקהילה הוקמה?

 

אחות שלנו, טובה קררו, נשרפה למוות על ידי מטופל בן 78 שהצית אותה. הדבר הזה יצר תדהמה נוראית אצלי ואצל כל האחים והאחיות בישראל. יצאתי לנחם את האחים והאחיות שלנו והבנתי שכולם לא רק מתאבלים על מותה של טובה, אלא על זה שזה בכלל קרה להם. שאין להם קול והציבור לא רואה אותם. זה הרגע שהבנתי שיש לי שליחות בלהביא את העולם של האחים והאחיות לקדמת הבמה. משם נולד הרעיון לקהילה.

 

הבנתי שהקהילה צריכה להיות על פלטפורמה של רשת חברתית שתהיה נגישה לכולם ותהפוך לפעילות פנאי, משהו שהוא לא חלק מהמייל הארגוני הרגיל או פעילות חובה. הרעיון הראשוני היה קבוצת פייסבוק. תמיד הייתי פעילה בפייסבוק וראיתי שכולם נמצאים שם, זה מדיום נוח, אנשים נכנסים לשם בתדירות גבוהה, וגם חשבתי שזה נכון שהפלטפורמה לא תהיה פורמלית.

 

האדם הראשון ששיתפתי היא האחות הראשית של הארגון והיא הייתה מאוד בעד. היא הבינה את הערך שיש בזה, והיא תמיד מוכנה לחדש ולצאת להרפתקאות. רתמתי את מנהלת הסושיאל של הארגון, שגם ישר אמרה כן. את הפנייה למנכ"ל אנשי הסושיאל עשו. המנכ"ל מאוד רצה להגיע לדור ה-Y וה-Z אז הייתה לו אוזן מאוד פתוחה והאמת שלא היה צריך הרבה לשכנע אותו. ממש באותו הרגע קיבלתי את האישור לעשות את זה.

 

חודש לפני ההקמה פניתי למנהלים בכל המוסדות שלנו – וביקשתי מהם נציג שחובב סושיאל מדיה. לקבוצה הזו הקמתי קבוצת וואטסאפ שהפכה להיות "האבות המייסדים" של הקהילה. ניהלתי איתם מן מערכת עיתון בה ליווינו את ההקמה והעלייה לאוויר של הקהילה, ויחד הכנו חומרים מכל מיני סוגים של תכנים שידענו שיעניינו את הקהילה. כשאנשים התחילו להעלות פוסטים – הייתי מפעילה את קבוצת הוואטסאפ גם כמערכת תגובות.

 

מה היא קהילת האחים והאחיות ואיך היא פועלת?

 

מלבד פוסטים שעולים לקבוצת הפייסבוק במגוון נושאים, יש שיתופי פעולה, אתגרים שאנחנו מפעילים בהתאם לחגים, לייבים, חיבורים וכן הלאה. חשוב להגיד שאנחנו לא באים להחליף את המסגרות הקיימות אלא להוסיף ולהשתלב עם ערך אחר. אנחנו לא מנסים ליצור משהו חדש מאפס ו"לדרוס" דברים קיימים. אנחנו מוצר מאד חשוב אבל משלים למה שעושים המנהלים. בנוסף, רצינו שהקבוצה תהייה מגוונת. שיהיו בה מהערים ומהכפרים, מכל הדתות ומכל המינים. הדיברסיטי היה מאוד חשוב כבר בהתחלה.

 

מתי הבנת שהקהילה מצליחה?

 

אחד האירועים המרגשים שהיו אצלינו בקהילה התחילו מפוסט בקבוצה שסיפר על הספר של דן אריאלי שנשרף 70% מגופו כשהיה בן נוער ובילה המון שנים בבתי חולים. הוא מדבר על זה בכל ספר שלו והוא מזכיר בספרים את האחיות שטיפלו בו. הוא קרא להן "האחיות שלי". אחת האחיות כתבה שהיא הייתה זו שטיפלה בפרופסור דן אריאלי. אז כתבתי לו מייל והצעתי לו לפגוש את האחיות שטיפלו בו. הוא מיד הסכים. זה היה מרגש שאין לתאר. אירגנתי את כל האחיות והבאתי אותן מהבתים. הוא הגיע לבניין הראשי של קופת חולים כללית, נרגש מאוד, הסכים שנעלה את זה בלייב, והן זכרו כל דבר שקרה לו. זה אירוע שהשפיע על חיי כל המשתתפים בו.

 

ברמה הארגונית, היה לי מפגש עם כל הדוברים של כללית, הזמנתי אותם להיכנס לקבוצה ולקחת פוסטים כדי להשתמש בהם החוצה ולמצב את המקצוע. הם נענו בשמחה. אנחנו מזהים שהקבוצה משפיעה על הדוברים, וגם שהדוברים מתייעצים איתנו. כשמישהו צריך אחות מומחית לטיקטוק – הם יפנו אליי. כשמישהו יצטרך לכתוב בשבוע קידום הנקה – הוא יפנה אלינו. אנחנו יושבים על שיבר של ידע של כשרונות וידע, והורסטיליות הזאת הפכה למאגר של אנשים שיכולים להשפיע ויכולים לדבר במדיה הארצית וגם העולמית. הפכנו להיות ערוץ תקשורת נוסף של כללית.

 

בהמשך, פתחנו את הקבוצה לעוד אחים ואחיות מארגונים אחרים, וגם לסטודנטים, כדי שבאמת הקבוצה תהייה חיבור רב דורי ואפילו רב ארגוני. הוספנו גם עמוד אינסטגרם כדי להרחיב את המוצר שלנו, והתחלתי להעביר תכנים אפילו לטוויטר ולינקדאין. הרבה פעמים כללית משתפת דברים שאני כותבת. זה טוב לנו וזה טוב לארגון.

 

בנוסף, מבצע ההתחסנות היה אחד הדברים היפים שראינו בקבוצה. האחים והאחיות התחילו לכתוב את יומני הקורונה שלהם. איך זה להיות האחרון שנמצא עם חולה לפני מותו, כשאין משפחה, שהמוות הוא שקט, והקבוצה הפכה לקבוצת תמיכה. זה היה מרגש וכואב. שמחתי שיש להם איפה לפרוק. מעבר לצד האישי, הפתיע אותי מאוד לראות שבקבוצה דיברו על החשיבות של ההזרקה, על עידוד להתחסנות, וכמה למד אח או אחות כדי לעשות חיסון כמו שצריך. חיסונים זה הלחם והחמאה של המקצוע ולהביא בריאות לעולם זה ממש שליחות של אחים ואחיות. הם פועלים מהמטרה הזאת.

 

אז ההצלחה שלנו היא שזאת קהילה שמרגישה כמו משפחה, ממש חממה. מרגישים שכולם ביחד, בתוך החיים האלו, המקצוע הזה, האתגרים והרגעים המרגשים. זה בדיוק מה שאומרים לי כשאני באה לבקר במוסדות. "הקבוצה היא הבית שלנו". זה משפט שכשאומרים לי אותו, אני יודעת שקלענו נכון.

 

הפיצוח של ה-win-win: איך מוודאים שגם הקהילה וגם הארגון מקבלים ערך?

 

ה-Win לקהילה: המטרה של קהילת אחים ואחיות היא לתת לעובדים מקום להתבטא בו, שירגישו שמבינים ורואים אותם. חברי הקהילה שלנו נהנים מההשתתפות בקהילה, מכירים ומתחברים לחברים חדשים, ונוצר הווי ייחודי וגאוות יחידה. וכמובן גם מקום מפלט לאתגרים היום יומיים. כיף להם. זה מוסיף טעם לעבודה.

ה-Win לארגון: עובדים שמרגישים שרואים אותם ושיש מפלט לרגשות הקשים שלהם – פחות נשחקים, וממשיכים להיות מחויבים לארגון למרות התפקיד התובעני שלהם. בנוסף, הפכנו לערוץ תקשורת נוסף לארגון ועשינו אימפקט אמיתי בשטח שמשפיע על עוד מחלקות (סושיאל, PR ועוד).

 

בניית קהילה זה תהליך שהוא מרתון ולא ספרינט, וכרוכה בו התמדה והשקעה לטווח ארוך.

 

מה האתגרים שהתמודדת איתם?

 

  • היה חשש לליבוי השיח. מראש רצינו לשנות אותו, משיח ממרמר לשיח שיתופי וגאה. לשנות שפה זה לא משהו שקורה ביום. זה משהו שצריך לעבוד עליו. ניסחנו ביחד סט כלים להצליח לשנות את השיח – היה ברור שכמה נושאים ישארו מחוץ לתחום. זה הופך את הקבוצה לפחות דמוקרטית בעיניי אנשים מסוימים, אבל מבחיתנו הכללים האלו משרתים את המטרה לשמה הקהילה הוקמה.
  • היה מאתגר לגרום לאנשים להכיר את הקהילה ולרצות להצטרף אליה בלי שום קמפיין ארגוני, מהסיבה שרצינו שזה ייתפס כפנאי. בהתחלה זה התגלגל מפה לאוזן, אחרי כמה שבועות כשהיינו באוויר שלחנו הודעות SMS עם הזמנה להצטרף. מי שבפנים באמת בחר להיות שם.
  • חששתי מההשלכות הארגוניות של קהילה סקטוריאלית ולא פורמלית בתוך ארגון של 40 אלף עובדים שרגיל לעשות הכל יחד. לא הייתי בטוחה שהרעיון שלי יתקבל בכלל וחלק מהאנשים באמת הרימו גבה בהתחלה. האומץ כן ללכת על זה הגיע מזה שאני בכירה, ותיקה, צברתי קרדביליות וכבר עשיתי המון דברים בארגון. בסוף זה הצליח.

 

טיפים להצלחת הקהילה

 

  • שיתופי פעולות הם ממש קריטיים להצלחה – לקחת לדרך את האנשים שיאמינו בקהילה שאנחנו מקימים ושיהיו פרטנרים לדרך: אנשי סושיאל, אנשי משאבי אנוש, אנשים שיש לכם כימיה איתם ושאולי יש להם קשר לאנשים בהנהלה הבכירה. לא לעשות שום דבר לבד.
  • רתמתי את מובילי הקהילה בשליחות של הקמת הקהילה, במטרה שלה. ביקשתי שנספר את הסיפור הזה לעצמנו ואחר כך לעולם. רבים מהם חשבו בדיוק כמוני. והם בעצמם רצו לספר על מה מתרחש אצלם. הם התחברו לשליחות ועבדו בהתנדבות מטורפת מעל לשנה.
  • הישארו צנועים. הקבוצה היא לא עליי, היא לא בשבילי, לזכור את ה"למה" בגינו הקמנו את הקבוצה. לשמור את הבמה והמקום לאנשים שעבורם פתחתם את הקבוצה.