בועז אדטו, מוביל גילדת המהנדסים של HoneyBook, סיפר במאמר בmedium על איך ולמה החברה הבינה שהגיע הזמן לבנות גילדה.

 

כמו בכל סיפור טוב, זה קרה אי שם במעבר מסטארטאפ קטן, לארגון גדול, וכל כאבי הגדילה הנלווים לזה.

 

הצטברו משתמשים, צוותים, ודיפלוימנטים, ומשהו התחיל לחרוק: יותר מדי קוד "ללא בעלים", פתרונות כפולים לבעיות דומות, תקלות שחוזרות על עצמן, צוותים שפועלים כמו סטארטאפים בתוך סטארטאפ, ומהנדסים שכבר לא מרגישים שייכים למה שבנו.

 

הוא מספר שהגילדה התחילה בצורה הכי אורגנית שיש: שיחות בין טק לידס על אתגרים חוזרים שהם התמודדו איתם. עם הזמן, הם התחילו לארגן יוזמות חוצות-ארגון, עשו להן תעדוף, והבינו יחד במה באמת שווה להשקיע מאמץ. ולאט לאט, העבודה המשותפת הפכה לגילדה של ממש ש:

 

  • מפגישה נציגים מכל הצוותים כדי לשתף ידע, לפתור יחד אתגרים טכנולוגיים, ולעבוד על יוזמות חוצות-ארגון.
  • מגדירה את עקרונות העבודה לכל המהנדסים והמהנדסות, ויוצרת שפה משותפת.
  • נותנת לאנשים אפשרות להשקיע 20% מהזמן שלהם ב־Guild Task Pool כדי להוביל שיפורים בקוד ובתשתיות בלי לחכות שמישהו מלמעלה יאשר.
  • שמה בפרונט את המצויינות של המהנדסים שלהם – סיגנל שהם שלחו לכל החברה כשהם התחילו להיפגש באופן-ספייס של המשרדים במקום בחדרי ישיבות קטנים ומרוחקים.

 

העיקרון המנחה שלהם לכל אורך הדרך היה ליצור אחריות משותפת עם תיאום עבודה הדוק, ולא איזו וועדה מנהלת שהכל צריך לעבור דרכה.

 

וגם כאן – לא הכול הלך חלק. חלק מהצוותים לא קפצו על הרעיון. הם חששו שהגילדה תשאב זמן, תהייה הסחת דעת, או שתיקח מהם אוטונומיה. זה לקח זמן והוכחות בשטח, אבל בסופו של דבר הגילדה הפכה למרחב שמחבר בין כל צוותי המהנדסים.

 

כשהגיע הזמן לעבוד על מוצרים ופתרונות סביב AI, היה לכולם הרבה יותר קל כי כבר הייתה תשתית מעולה לשיתופי פעולה: הגילדה ריכזה רעיונות ומסקנות מצוותים שונים בהתנסויות עם עבודה בAI, והפכה אותם לדרך פעולה משותפת שאיפשרה להם להמשיך לפתח בקצב מהיר, בלי לוותר על סטנדרטים.

 

בסוף, גם מהנדסים צריכים קהילה – ובמקרה הזה HoneyBook בנו גילדה מצויינת שמאפשרת לארגון כולו לרוץ מהר יותר, ועוזרת למהנדסים להרגיש שהם הגיע לבית המקצועי שלהם.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *