אי שם בינואר 2014 הצטרפתי כבלוגרית לאתר "מה וזה".

תמיד אהבתי לכתוב וזו הייתה הפעם הראשונה שמצאתי מקום שייתן לי גם מסגרת ברורה לכתיבה, וגם הכרות עם הרבה חבר'ה בגילי שאני לא מכירה.

 

כל זה קרה קצת אחרי שעברתי לגור בקיבוץ חדש ובסביבה שלא הכרתי בה אף אחד. המסגרת הזאת הרגישה לי כמו מקפצה טובה להכרויות חדשות ופתיחת דף חדש.

באותו החודש גיליתי עולם ומלואו. המון אנשים שמדברים על מה שמעניין אותי (אהבה ויציאות, כמובן) ונהיים חברים דרך המילים. קסם אמיתי.

 

אחד מהכותבים היה ליאור פרנקל. כבר בפעם הראשונה שנתקלתי בפוסט שלו, הבנתי שמדובר במישהו מעניין. הוא כתב על יזמות וקריירה ומשהו במילים שלו הרגיש לי נכון ועמוק. הוא תמיד הביא זווית ביקורתית, אותנטית ופשוטה לקריאה/עיכול. אז התחלתי לעקוב אחריו.

 

ליאור פרנקל

 

אבל בואו נתעכב על זה רגע… מה זה אומר לעקוב אחריו?

– התחברתי אליו בפייסבוק

– למדתי את סגנון הכתיבה שלו והתחלתי לחקור מה הוא עושה בחיים

– קראתי (בלי להגיב) את כל הטקסטים שפרסם, חדשים וישנים

– הגבתי לפוסטים שלו בקהילה של הכותבים ובהמשך גם מחוצה לה

 

זה היה ממש בקטנה אבל כל הפעולות הקטנות האלו התחילו לייצר תודעה ש"הדר קיימת". כשהקשר החברי ביננו התחיל להיות קצת יותר משמעותי, פניתי אליו במיילים בכל מיני שאלות ובקשות:

למשל, רציתי יעוץ אישי (שהוא אמר כמובן שהוא לא עושה),

ביקשתי עזרה וחוות דעת על טקסט שעתיד לעלות בבלוג,

ובשלב מאוחר אפילו ביקשתי קשר ספציפי לחבר שלו שעניין אותי לעבוד אצלו.

אה, ועוד משהו חשוב: ביקשתי שיפקח עיניים ויבדוק אם מישהו מהמכרים שלו מתאים לי מבחינה רומנטית. כן, אפס בושה. עדיין לא מצאתי.

 

מחפשת זוגיות

 

מכאן הכל התגלגל בקלות רבה. ליאור התייעץ איתי לגבי פתיחת קהילת 'אנשי העולם החדש', אחר כך על הספר שרצה להשיק ועוד.

הקשר שיצרתי איתו מאפס נוצר הרבה בזכות תשומת הלב שלי לפרטים הקטנים.

זה התבטא בברכות יום הולדת שהפכו ליותר ויותר אישיות עם הזמן, בהתייעצויות בנושאי קריירה, ובהמשך גם בהצטרפותי לקהילת אנשי העולם החדש כמנהלת קהילה, ולהשתתפות בפרויקט 'ללמוד או לא' ובניית 'פרויקט השכונות'.

זה לא קרה ברגע: לקח לי יותר משנתיים לייצר את הקשר החזק, ההדוק והטוב שהוא היום. אבל זה היה שווה כל רגע.

 

לעולם לא הייתי מגיעה לכל זה בלי להראות נוכחות ברשת, להתעניין בחיים שלו ומידי פעם לשלוח תזכורת שתזכיר לו שאני עוקבת אחריו באופן אישי ושאכפת לי באמת.

 

אז מה תקחו מהסיפור הזה לחיים האישיים שלכם?

 

לכולנו יש אנשים שמעניינים אותנו. שברור לנו שנצליח לצמוח מהחיבור איתם משמעותית – עסקית או חברית.

בשביל לגרום לזה לקרות, נצטרך להראות להם שאנחנו קיימים בעדינות, ברגישות ובנאמנות, ועם הזמן גם האישיות העמוסה והעסוקה ביותר – כמו ליאור – תשים לב שאנחנו שם ויוכל להתפתח איזה שהוא קשר. וכן, זה לוקח זמן, אז הרבה סבלנות והתמדה.

 

זוכרים שחיבורים מזיזים הרים?

עד הפעם הבאה,

הדר

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *