מה אנטרופיק מציעים בתוכנית הצ'מפיונים שלהם, ולמה חשוב לשים לב

בתקופה האחרונה חברות ה-AI הגדולות בעולם התחילו לבנות מודלים להטמעה של AI בתוך ארגונים, בכל מיני מודלים: Forward Deployed Engineer, צ'מפיונים ועוד.

התגלגלה לידיי הצעת העבודה של אנטרופיק לבניית נטוורק של צ'מפיונים בארגוני אנטרפרייז, וכמישהי שבונה קהילות צ'מפיונים בעצמה – עניין אותי לדעת מה הם מציעים וגם מה הפער בין זה לבין התוכניות שאני מלווה בעצמי. אז להלן: סקירת ההצעה, תובנות ועוד.

סקירה כללית

אנטרופיק מחלקים את התהליך ל-4 שלבים:

1. שלב ראשון > Nominate and select
2. שלב שני > Enablement – שמתחלק לשניים: train the trainer – איך ללמד, איך לעבוד עם קלוד וכו' | צ'מפיונים – סדנה לזיהוי יוז קייסים
3. שלב שלישי > Launch
4. שלב רביעי > Scale and sustain- הוספת צ'מפיונים נוספים ותמיכה בצ'מפיונים שמטמיעים יוז קייסים.

ונקודה חשובה: הם קוראים לזה Network, ולא קהילה. אחזור לזה בהמשך.

מה התפקיד של צ'מפיונים?

זו שאלה גדולה שמשתנה מארגון לארגון, בהתאם לצרכים, אבל בשורה התחתונה צ'מפיונים אמורים להיות אלה שלומדים את הטכנולוגיה, מבינים איך לעבוד איתה ולוקחים אותה בחזרה לצוותים שלהם כדי להטמיע פתרונות אמיתיים.

אנטרופיק מציגים הבדל בין שני תפקידים:

1. מי שמלמד, מה שנקרא train the trainer – יושבים במקומות ספציפיים בארגון, לרוב L&D או AI COE. ממליצים על כ-10-20 אנשים כאלה בכל ארגון.
2. הצ'מפיונים עצמם – נמצאים בכל היחידות והצוותים. ממליצים על צ'מפיון אחד על 100 עובדים (=יוזרים שמשתמשים ב-AI).

הם מסמנים את ההבדל הזה כמשמעותי מאוד ומה שיכול לגרום לכשלון אם לא עושים אותו.

אני רוצה להוסיף עוד הבדל, שנוגע ספציפית לצ'מפיונים > בשנה האחרונה יצא לי ללוות ארגונים בבניית קהילות כאלה, בין אם בפיתוח או ביחידות העסקיות (cross company), וראיתי שגם כאן יש 2 סוגים שונים:

• צ'מפיונים שמגיעים Bottom-Up, משמע שהם יכולים להיות גם ICs, ומצופה מהם להטמיעAI בתוך יחידות המוצר השונות, אבל עם פוקוס ספציפי לצוות שלהם.
• צ'מפיונים שמגיעים Top-Down, משמע VPs, דירקטורים וכדומה. ומהם מצופה לבנות פתרונות רוחביים שפותרים אתגרים משמעותיים שנוגעים לדומיין כולו, ולהטמיע אותם בפועל.

כשבוחרים לבנות קבוצה של צ'מפיונים (או פשוט להכשיר כאלה), יש חשיבות גדולה בהבנה של המטרה הגדולה, מי חשוב לנו שיעשה את השינוי ובאיזה סקייל (צוותי <> קבוצתי/דומיין). אין דרך לדלג על השלב הזה והכל יושפע מההחלטה הזו.

איך מגייסים את הצ'מפיונים?

אנטרופיק מציעים לגייס בשתי דרכים: לפנות למנהלים ולבקש מהם להמליץ, או למצוא את היוזרים הפעילים ביותר מתוך נתוני השימוש ב-AI. הם מדגישים שחשוב לבחור אנשים שאוהבים ללמד אחרים, ולהעדיף אותם על פני סניוריטי.

הכל נכון, והנה עוד כמה דברים מהצד שלי שאני שמה עליהם דגש:

1. מחויבות: מה ה-capacity שמצופה מצ'מפיון, מבחינת זמן ותשומת לב?
2. מוטיבציה: האם הוא מוכן ורוצה לקחת חלק במשימה להפיץ את הידע הלאה?
3. יכולות: אילו כישורים יש לצ'מפיון? האם הוא תקשורתי, חברותי, ממוקם טוב מבחינה ארגונית, מחובר? האם יש לו את היכולות להוביל?
4. האם יש לנו פריסה רוחבית טובה לכל היחידות עסקיות/מוצר שאנחנו רוצים להטמיע בהם AI?
5. באיזה מובן אנחנו רוצים להטמיע AI – האם לקדם חדשנות במוצר עצמו או internally בעבודה היומיומית?

תשובות לשאלות האלו עוזרות לפקס את התוכניות שלנו ולשים יעדים נכונים לגיוס האנושי.

עוד משהו שחשוב להבין: צ'מפיון מוביל לא רק את הטמעת ה-AI אלא ממש סוכן שינוי ל-change management. כל מי שאי פעם היה מעורב בפרויקט כזה יודע שזה אתגר הרבה יותר גדול, רגשי ומורכב מרק להטמיע AIבתוך יוז קייס. אל תשכחו שמאחורי כל הטמעה של AI עומדים אנשים שחוששים שה-AIיחליף אותם, וגם את זה הצ'מפיונים מחזיקים. בין אם בעצמם, כעובדים, ובין אם כאלה שמקדמים את זה בארגון.

קהילה או Network? ההבדל שמכריע הכל

אנטרופיק מעדיפים להשתמש במילה Network ולא Community (היא מופיעה רק באיזור בו נכתב שנפתח צ'אנל לצ'מפיונים). זה לא רק עניין של סמנטיקה. Network, רשת, מחברת אנשים עם אנשים, מידע עם מידע. היא יכולה לתפקד גם אם האנשים שבה לא מכירים אחד את השנייה לעמוק, לא מרגישים שייכות לקבוצה ולא מחויבים למשימה מעבר לתפקיד שהוטל עליהם. קהילה, לעומת זאת, בנויה על זהות משותפת. אנשים בקהילה לא רק מבצעים תפקיד, הם חלק ממשהו שגדול מהם.

וכשמגיע הרגע הקשה, כשהבוס מפעיל לחץ, כשה-sprint עמוס ואין זמן, כשהאנרגיה של ה-launch דעכה, בשלב הזה רשת מתרוקנת, בעוד שקהילה מחזיקה. תחושת השייכות חזקה מהיתר, והמחויבות משמעותית.

ההבדל הזה הוא בדיוק הפאזל החסר בשאלה שאנטרופיק לא ממש נותנים לה תשובה: מה גורם לצ'מפיונים להישאר? לא רק לצייד אותם בחומרים ובגישה אליהם, אלא לרצות להיות שם גם כשהבאזז דעך.

מבחינתי התשובה ברורה: זהות. כשצ'מפיון מרגיש שהוא חלק מקבוצה שחולקת שפה, פרספקטיבה ומשימה, הוא לא נושר כי "אין לי זמן השבוע." הוא נושר רק אם ממש אין ברירה (וגם זה קורה, כמובן).

איך משמרים את הפעילות לאורך זמן?

אנטרופיק מציעים לשים דגש על 3 מופעים מרכזיים:

1. שיתוף יוז קייסים, בלוקרים ועדכונים ב- Monthly sync.
2. הצגה של דמואים ב-Show & tell.
3. זמן מוגדר לשאול שאלות, להתייעץ ולהיעזר בעניינים טכניים ב-Office Hours.

מהניסיון שלי אלו באמת עוגנים טובים, אבל במבחן המציאות לא כולם מחזיקים לאורך זמן וצריך להיות יצירתיים ולהגיב לאנגייג'מנט תוך כדי תנועה.

למשל – Office hours זה נחמד אבל אנשים רוצים פתרונות מידיים ולא יחכו לשעות ספציפיות בשבוע. הם יעדיפו למצוא את הצ'אנל הכי פעיל ולשאול שם, או יכתבו ישירות למי שמתעסק בזה מהכרות אישית.

עדכון חודשי זה מעט מידי ביחס לכל מה שקורה בעולמות ה-AI, בטח בארגונים שמטמיעים אותו בסקייל. ואם אנחנו רוצים שהצ'מפיונים יהיו הכי מעודכנים, הכי מחוברים, והכי מתקדמים – הם צריכים את הסינק בתכיפות יותר גבוהה.

מפגשי Show & tell חשובים מאין כמותם, ולדעתי צריכים לקבל מקום יותר משמעותי של כבוד. רק שצריך להסתכל עליהם כאירועים יותר אסטרטגיים ומשמעותיים שצריך לערב בתוכם סטייקהולדרים חשובים, ויזביליות ארגונית ועוד.

חוץ מזה, לא מצאתי לאורך כל המסמך התייחסות למה שחשוב באמת כדי לשמר את הפעילות וזה מדידת האנגייג'מנט. בתוך העומס האינסופי של העובדים והעובדות בארגונים בימים אלה, אנחנו צריכים לייצר חיבור אישי ומחויבות למשימה ברמה הכי גבוהה שיש. כדי שזה יקרה, אנחנו צריכים לייצר בין הצ'מפיונים חיבורים אנושיים, להעביר את המסר שמותר לשאול הכל, לחבר אותם כל הזמן ללידרים מתוך הארגון שיתנו את הרקגונישיין והלגיטימיות להשקיע בפעילות, ולחשוף אותם לפני כולם לחידושים, פיצ'רים, כלים פנים ארגוניים… להפוך אותם ל-go to של הארגון בכל מה שקשור ל-AI.

תזכרו שאנשים מצטרפים לתוכניות כאלה בעיקר לרווח האישי שלהם, וגם אם בסוף הוא מתבטא בצוותים ובמשימה שהם מתחייבים אליה – אנחנו צריכים לוודא שהם רוצים את זה ומבינים שזה חשוב להם כל הזמן.

רקוגנישיין

כאן אנטרופיק מציעים משהו שבאמת אין לי או לאף אחד (שהוא לא הם) יכולת להציע – גישה ישירה לצוות אנטרופיק, וגישה מוקדמת לפיצ'רים חדשים. מה שנקרא: drop the mic. אגב, לא ברור אם זה רק לצוות המוביל או לכל הצ'מפיונים, אם אלו אנשים טכנולוגיים שזמינים לצ'מפיונים או אנשי CX, אבל נשים את זה בצד.

חוץ מזה, הם מציעים לשים דגש על דברים מאוד מקובלים בעולמות הפנים ארגוניים: סוואג, צ'אנל לקהילה, ויזביליות מול ההנהלה, במה להציג בה את היוז קייסים. כל אלו טובים וצריך לקחת אותם לאקסטרים כדי שזה יצליח באמת. למשל:

1. לתת מקום של כבוד לצ'מפיונים ב-all hands – לא רק בסשנים של הקהילה עצמה
2. לתת לצ'מפיונים להוביל סשנים של למידה בימי חברה מרוכזים או הקאתונים
3. להביא את ההנהלה לסשנים פתוחים בהם הצ'מפיונים יכולים לשאול הכל
4. לחפש הזדמנויות חיצוניות – כנסים ואירועים גדולים – בהם הצ'מפיונים יכולים להציג
5. לבנות פלטפורמות להציג את העבודה שלהם בפני החברה כולה: פלטפורמות פנימיות, פודקאסט, ניוזלטר, צ'אנל ייעודי ועוד

וזה רק על קצה המזלג. ככל שזה יהיה יותר משמעותי – ככה זה ייתן יותר תחושה של "רואים אותנו".

איך מודדים את ההצלחה?

אנטרופיק מגדירים 4 מדדים:

• שימוש ב-AI בצוותים של הצ'מפיונים – Adoption
• כמות Use Cases מתועדים ומשותפים
• כמות הסשנים שצ'מפיונים העבירו בעצמם – Enablement
• איך יוזרים מרגישים לגבי קלוד בתהליכי העבודה שלהם – מה ה-Sentiment

אז קודם כל לגבי הסנטימנט – אני ממש לא בטוחה שאכפת לנו כ"כ ספציפית מקלוד (ברור לי למה לאנטרופיק כן). מה שחשוב בתוכניות כאלה הוא להבין האם תחושת המסוגלות שלנו ביחס לשימוש ב-AI בעלייה. וגם – האם אנחנו מרגישים שהארגון נותן לנו את מה שצריך כדי להצליח.

מעבר לזה, לדעתי היעדים האלה רכים מידי וכלליים מידי. הם טובים ומסמנים את הכיוון, אבל אני מוצאת שהדרך הכי טובה לגרום לדברים האלה לזוז ולהפוך לשגרה, היא להגדיר יעדים ברורים לכל צ'מפיון באופן אישי.

למשל, באחת התוכניות שבניתי הגדרנו שכל צ'מפיון צריך לסיים יוז קייס בכל סייקל של הקהילה שהוגדר כ-6 שבועות. זה ספציפי, ממוקד, ומספיק ארוך כדי לאפשר הצלחה. גם אם בשלבים, גם אם בצורה מתגלגלת בין סייקלים, גם אם הספקת 2 או 3 יוז קייסים בזמן הזה – הכל טוב, העיקר שיש time frame ברור.

בתוכנית אחרת שבניתי, הגדרנו אילו תוצרים צריכים לעבור בתוך הצוותים, בפני כמה אנשים ובאיזו תקופה זמן. משמע, כל אחד ידע בדיוק מה מצופה ממנו, וקיבל את כל העזרים שהוא צריך כדי שזה יקרה בפועל.

ההתמקדות ביעדים ספציפיים, ביחס לבנאדם ולא רק כקבוצה באופן כללי, עוזרים לכולם לייצר תנועה, וגם למי שמוביל את הקהילה – למדוד את האנגייג'מנט ולוודא שכולם בפנים. מבחינתי – צ'מפיונים צריכים לייצר תוצרים ולעבוד בשטח, ואם הם לא עושים את זה, אין סיבה שיהיו חלק מהקהילה. המדידה הספציפית מאפשרת לנו לראות את זה ולהחליט איך לפעול. כשהתוכנית מספיק חזקה ויש בה win win ספציפי – יותר קל להבין האם היא עובדת או לא ולגייס אליה את האנשים הנכונים.

איפה זה יכול להיכשל?

אנטרופיק שמים דגש על כמה אזורים ספציפיים:

• ב-Launch – חובה לוודא לפני השלב הזה שיש לכולם גישה לכלים, קונקטורים וכו'.
• חיבור בין התפקיד של ה-train the trainerוהצ'מפיון. זה יותר מידי על בנאדם אחד.
• בלי רקוגנישיין שוטף שתחום בזמן ספציפי.
• כשאין מקום אחד אליו נאספים כל החומרים שהועברו.
• כשאין ספונסרשיפ משמעותי ברמת ההנהלה.

הייתי מוסיפה לרשימה גם קושי במחוברות בין הצ'מפיונים, שוני גדול מידי בין האנשים הקהילה מבחינה מקצועית וטכנולוגית, וגם שינויים ארגוניים גדולים שטורפים את הקלפים. נכון, לא הכל בשליטתנו, אבל זה מסוג הדברים שצריך לדעת שמשנים.

לא דובר בכלל במסמך אבל יכולים להשפיע גם על ההצלחה:

1. איפה הפעילות ממוקמת ברמה הארגון?

אם היא תחת ה-VP R&D, CTO או CEO Office זה משהו אחד, ואם היא מתחת ל-L&D IT או HR זה משהו אחר. בסוף כל הנקודות חייבות להתחבר וספונסרשיפ ארגוני מהותי – זה קריטי להצלחה. שיתופי פעולה בין צדדים שונים זה מעולה, רק צריך לוודא שיש לזה מספיק שיניים ברמה הארגונית.

2. מי מוביל/ה את התוכנית בפועל?

הלידר של התוכנית צריך לראות תמונה מלאה, אסטרטגית, לחבר את התוכנית לכל חלקי הארגון (זאת אומרת – שיש הכרות עמוקה עם הארגון), פלוס להחזיק יכולות אנושיות חזקות מאוד. מומלץ וכדאי שאלו גם יהיו אנשים שמבינים ב-AI בעצמם, ויוכלו לכוון את הצ'מפיונים עם היוז קייסים שלהם כדי שהם באמת יצליחו להתממש. אם זה בלתי אפשרי, אז שיהיה לו את היכולת לגייס סביבו אנשים שיתמכו, גם אם זה לא תפקידם (וגם זה דורש ממנו להיות באנדם חזק ברמה הארגונית כדי להצליח לרתום אותם לטובתו).

3. איך שומרים את ה-train the trainer מעודכן ורלוונטי?

התפקיד של המדריך הוא קריטי לא רק מבחינת הכישורים האנושיים, אלא גם מבחינת היכולת להחזיק את המורכבות הטכנית שמשתנה מפעם לפעם, ומושפעת מהמון אלמנטים: FinOps, Governance, Guardrails, Context layer, Legal ועוד. אם אנחנו מוותרים על כל היכולות האלה אצלו, אנחנו צריכים לוודא שיש מי שנותן תמיכה בכל אלה במקרי הצורך, במיוחד כשמטמיעים יוז קייסים שמשופעים באתגרים תשתיתיים וארגוניים.

לסיכום

אין ספק שיש לאנטרופיק את השם, הפוזיציה והיכולות להקים אצלכם בארגון תוכנית צ'מפיונים וtrain the trainer שתקבל הרבה באזז ותמשוך את האנשים הנכונים.

מה שלא קיים בהצעה שלהם הוא התייחסות למה שקורה לצ'מפיון בתהליך הזה. אין התייחסות לגדילה, לזהות, לתחושת השייכות לקבוצה שחולקת משימה משותפת. הם בונים network ומה שגורם לתוכניות כאלה להחזיק לאורך זמן הוא דווקא קהילה. אלו שני דברים שונים לחלוטין.

תזכרו שבסופו של דבר אתם בונים תוכנית שתישאר לאורך זמן ותהייה הרבה מעבר לבאזז, וכמו בכל דבר שקורה ב-AI: היום זה אנטרופיק, מחר Codex ולכו תדעו מה מחרתיים.

מה שנשאר זה אנשים (ואיג'נטים, אבל זה כבר למאמר אחר).